מתישו אי שם לפני יותר מעשור- ראיתי סרט על בלוגרית ובום. רטט בלב. חשבתי לעצמי שזו דרך מדהימה לתת לנשמה שלי מקום להתבטא ולהפיץ אור. אבל אומץ לא היה. מאז עברו שנים ויצאתי אל הסמיילי וואי שלי-חוויתי את העוצמות שלה והבנתי שיש פה משו גדול יותר ממני שיכול לעזור לאחרים ועליי להתגבר על הבושה. אבל אופס. נראה לכם שזה יהיה פשוט?!? כל התירוצים, הפחדים והספקות הגיעו לתקוף בדיוק ברגע האמת- ואותגרתי בלחשוף ככה אותי ואת הדרך הייחודית שסיגלתי לי. הפחד ניהל אותי עד שאמרתי חלאס והבנתי פשוט צריך להתחיל… ממשו… !
כאן תוכלו לראות את התהליך הראשוני של שחרור פחדים מול חשיפת הבלוג. חשיפה שלי. איך אני נעזרת בכתיבה חופשית כדרך מדהימה להתחבר לעצמי, להתבונן על חיי מגבוה וליצור את החיים שאני רוצה.
יש כאן תהליך עמוק של שבוע בישראל, בו בחרתי להתחיל להתמודד עם פחד החשיפה, פשוט לקפוץ למים ולרקוד את הפחדים תוך כדי תנועה- להתבונן, להציף, ולהרפות לתוכם. התחייבתי כלפי עצמי לשים את משקפי המתבוננת ולכתוב פוסט מידי יום. בכתיבה חופשית כזו בלי סינונים או שפיטה. מה שרוצה להיכתב- נכתב. העיקר- להיות בפלואו.
ככה מתחיל לו הבלוג- ותהליך "היציאה מהארון שלי"- מפסיקה לקבור את האור שאני ונותנת במה לנשמה שלי להתבטא- בתיעוד וקבלה של כל הפחדים והספקות. מתוך הפלואו, המילים והקשקושים אני מזקקת ומתמקדת בשורש- הליבה- העיקר. מגיעה לתובנות ואמונות עמוקות שמסתתרות להן אי שם בתת מודע. הכוח שיש בכתיבה החופשית ובהתמדה.
מוכנ.ה לקפוץ איתי למסע?
כמו שסבתוש סיפרה. שאבא שלה היה אומר. "על החיים ועל המוות".
בהצלחה לנו פה וכמה כיף שאת.ה פה!