בדיוק לפני 7 שנים קרה לי אירוע שלקח את חיי לכיוון אחר
בקצרה? הלכתי לעשות פיפי, נפלתי מצוק של כמה מטרים ועברתי שנה לא קלה של שיקום
בארוכה? ממש פה בהמשך….
לשמחתי היום אני במקום אחר לחלוטין
אז ניצלתי את ההזדמנות לעצור רגע ולהסתכל על חיי מהצד, להנות מהנצחונות ולצחוק על הדברים שפעם בכיתי עליהם
בוחרת לשתף אתכם בסיפור שלי בתקווה שתצחקו גם (;
כי מרגיש לי שאם אנחנו לא נצחק על החיים – החיים יצחקו עלינו 🙃
תמיד נראה שיש לי בטחון עצמי גבוהה אבל הייתי בכלל ילדה סופר רגישה (בהגזמה פראית) שנעלבת מכל דבר ותמיד בטוחה שצוחקים עליה
כל חיי הייתי שמנמנה (לימים אח"כ אפשר להגיד גם מקרר, התמונות כאן מוכיחות…) אך תמיד מלאת אנרגיות וכריזמה
הערות שאנשים זרקו תמיד הדהדו לי בראש, ויש מקרים שאני אפילו זוכרת עד היום כמו זה שבערך בגיל 16 עברתי ליד 2 חיילים שישבו, אחד מהם הסתכל עליי ואמר בקול רם בהתפעלות "וואווו"! בראש שלי כבר התלהבתי, סופסוף מישהו מתייחס אליי השני הרים מבט, הסתכל עליי ואמר בקול רם ובלי רחמים "איכססססססס באמת???"
הם לא שמו לב ששמעתי, למרות שבנינו לא נראה לי שהיה להם איכפת להם יותר מיידי…
המשפט הזה הדהד לי בראש כמה ימים אחר כך…
עכשיו זה בעיקר סיבה טובה לחייך(:
אני חייבת לציין שלא הייתה לי ילדות רעה, לרוב עשיתי באמת מה שרציתי בלי לשים על אפחד, אבל אין ספק שחיי היו יכולים להיות נעימים יותר, זה שאני בחרתי להיעלב זאת כמובן בעיה שלי ואני לוקחת את האחריות, אבל איזה כיף אם העולם היה קצת יותר סימפטי לאנשים שקצת יותר רגישים? אחרים?
אולי אני תמימה אבל אף פעם לא הבנתי, אם אין לך משהו טוב להגיד- אז למה??
אבל "נו, מילא…" כמו שסבתוש אומרת
לפני 7 שנים נפלתי מגובה של כמה מטרים בים המלח- ריסקתי את הפיקה, שברתי את היד והכי גרוע בשבילי הייתה השפה שנפתחה והלסת שנשברה ביחד עם כמה שיניים
אופס- החיוך שלי הלך.
עברתי שנה של שיקום, פיזיותרפיה, הידרותרפיה, שתלים, כתרים בשיניים, דכאון ועוד הפתעות שכאלה …
בשנה הזו למדתי המון- גיליתי מי זאת המשפחה שלי באמת, מה זאת חברות אמיתית, למדתי להעריך את היכולת לחייך, ללכת בכוחות עצמי, לישון רצוף בלי סיוטים ולחיות ללא כאבים…
זאת הייתה שנה בהחלט לא סימפטית אבל למזלי הצלחתי למצוא את הדברים הטובים שקרו בעקבות הפציעה שלי- וגם על זה לצחוק , ועכשיו אני בעיקר צוחקת על הרופא, שרק הג'ה יודע למה הוא רצה להוריד לי בניתוח את המעט שנשארה מהפיקה, מזל שלא הקשבתי לו אחרת לא הייתי יכולה לרקוד ולקפוץ על הברך בלי לחייך חיוך ענק של ניצחון
אבל מה שכן, הייתי צריכה להוריד במשקל כדי להוריד מהעומס על הברך -הדבר הכי טוב שיכלתי להעניק לעצמי- הורדתי מעליי יותר מ20 קילו והגשמתי חלום מודחק מהילדות
אם הייתם יודעים כמה סבלנות נדרשה ממני!
וואלה ברוך השם היה מה להוריד ואיכשהו היו שבועות בהם ירדתי רק 200 גרם!
מזל שלימדו אותי להסתכל על ה-200 גרם האלה כעוד חבילת מרגרינה שיורדת ממני – להודות ולהסתפק בהצלחה הזאת
אז אלו מסוג התמונות שתמיד יעלו לי חיוך ענק על השפתיים!
"וניצחון אחד קטן…"
להסתפר קצר רציתי כבר בתיכון אבל לא היה לי אומץ
את ההחלטה להסתפר קצר קיבלתי כי נמאס לי להיות עבד של ההחלקות, רציתי שינוי מרענן, רציתי את זה תקופה ארוכה סופסוף קיבלתי אומץ
והאמת שגם איפשהו רציתי להוכיח לעצמי שזה לא כזה משנה איך אתה נראה- יותר איך אתה מרגיש עם עצמך
כשקיבלתי את ההחלטה להסתפר וסיפרתי לחברים קיבלתי לא מעט תגובות (אם לא כמעט כולן) של "לאאא אל תעשי את זה", "זה יהיה מכוער" וכו'…
הפירגונים היו מועטים…
אבל נשארתי בשלי ועניתי אותו דבר- "לא איכפת לי, אני רוצה"
באמת לא היה איכפת לי איך זה ייצא, העיקר שאני ארגיש טוב עם עצמי- עם או בלי שיער…
אין לי בכלל איך לתאר לכם את ההרגשה שהייתה לי אחרי שהורדתי ממני את כל השיער הזה– הרגשתי שירד ממני משקולת של טון!
להגיד לכם שאהבתי את זה על ההתחלה?
ממש לא. אבל הרגשתי טוב עם הבחירה והאומץ שגיליתי
פייר להגיד לכם,
עכשיו שאני ככה כבר 3 חודשים עם שיער קצר,
אני יכולה להגיד שהייתי בטוחה שיותר אנשים יחשבו שאני אוהבת נשים
וחשבתי שזה יהיה יותר מכוער
אבל אני בסדר מסתבר
אחת החברות אפילו אמרה לי שאני הכי יפה שהיא ראתה אותי בחיים
ועכשיו?
אני חיה על השיער הקצר שלי!
מזל שאת השבוע הראשון של הטיול שלי התחלתי באי בודד בלי מראה
היה אש !
